שורשים משפחת משעל

אבא אליהו בן יחזקאל דוד בן יחזקאל עזרא משעל נולד בבגדד בשנת 1900 לאחר עשר שנים מהולדת אחותו מסעודה בבית הסבא רבא. דוד משעל בילדותו למד תלמוד תורה ובמקביל סיים  את בית הספר העממי. בתחילת דרכו עבד עם אביו בשוק ולמד את רזי המסחר. לאחר כמה שניים עבד באופן עצמאי בהדרכת אביו.

אבי בצעירותו חבר עם בני דודו של אביו ילדי שאול משעל כאשר בזמן חופשת הקיץ שיעמם להם הם החליטו לעבוד בצביעת נעלים בבתי קפה. הם הלכו "לקחאות השט" (קפה הנהר) וצבעו נעלים. מכר של אביהם ראה אותם וספר לאביהם כששמע על כך  כעס מאוד משום שזה פגע בכבודו . הם קבלו עונש לא לצאת מהבית על כן החליטו שני הבנים לשכנע את אבי שירשה להם לנסוע  ביחד לאמריקה. הם נרשמו בקונסוליה ובזמן הבדיקה אבי נכשל בבדיקת העיניים בשל דלקת בעניים שנגרמה כתוצאה מימי הקיץ החמים והחום המדברי. שניהם עברו את הבדיקה אבי שמר את זה בסוד עד נסיעתם. אבי ליווה אותם בשבת לספינת הנהר בזמן שאביהם היה בבית הכנסת,לכיוון העיר בצרה שבדרום עיראק .אבי סיפר שהדבר הראשון שעשו בהגיעם לאמריקה היה כבישת  חמוצים מלפת אדום ולבן יחד. לאחר מכן במשך השנים פתחו מפעל ליצור טקסטיל "חטה" (מין כסוי ראש שהערבים נהגו לשים על הראש) וסחרו עם ארצות ערב בגמר מלחמת העולם השנייה באו לבגדד והתחתנו עם בנות יהודיות וחזרו לאמריקה.

 

אבי אליהו כדורי המשיך לעבוד בשוק עד שהתארס עם אמי רינה בת יחזקאל עזרא אליאס בשנת 1927 שהייתה עוד תלמידה  בבית הספר אליאנס. אבי חכה לה כמעט שנתיים ובשנת  27.02.1929   התחתנו ועברו לגור בשכונת אבו אלסעד קרוב להורים של אמי והתפרנסו בכבוד.

נולד להם בן בכור אלברט משעל בשנת  3.3.1930  לאחר שנה וכמה חודשים נולד בן שני שנפטר לאחר לידה קשה ומסובכת. מה שגרם צער רב למשפחה. בשנת 1933 3.12 נולדתי אני יצחק משעל וביוני 1935 נולד אחי יעקב על שם סבא של סבתי תפחה הרב חכם יעקב.

 

בשלישי ליוני יום שלישי עזבה המשפחה לאחר ארבע שנים בו עבד אבי אליהו כדורי  את עיר מחוז כות שבעיראק עיר מגוריו של סבי יחזקאל דוד משעל. אבא שכר אוטו זה היה  יום שלישי  בשבוע ונסענו לבגדד. בשל חוסר אמצעי תקשורת לא ידענו כי היה בראשון או  בשני ליוני1941 פוגרום בבגדד. הלכנו לבית סבתי מצד אמי שגרו בבאב אלשרג'י קרוב לרחוב גאזי על שם מלך עיראק. באותו יום שלישי מצאנו את הבית נעול ולא היה אף אחד בבית. התברר שסבתי עם הדודים עברו שבוע לפני הפוגרום למקום יותר בטוח לאזור שכונת אלבתוין. השכנה של סבתי נוצרייה בשם מרי שהכרתי עוד בזמן הביקורים התכופים לבית סבתי "ג'חלה" רחל יצאה למרפסת וקראה לאמי רינה שהייתה בהריון מתקדם שאין אף אחד בבית.היא סיפרה כי  אתמול הגיעו הפורעים לבית ויצא למרפסת ביתה וצעקה אל לכם לפרוץ את הבית זה בית של אישיות בכירה וכך דלגו על הבית והוא ניצל מהפרצה.

היא פתחה את ביתה ומהקיר המשותף עלה אבי לקומה השלישית  ופתח לנו את הדלת.כך נכנסנו לבית סבתי רחל ולנו שם באותו לילה. שאלתי את אמי רינה למה אנחנו לא הלכנו לבית שלנו הקרוב לבית סבתי ואני יצחק בן שבע וחצי בלבד והיא ענתה הבית מושכר. למחרת יום רביעי אבא שכר שני חדרים בשכונת אלבתוין מחבר ילדות קרוב לסבתי רחל גחלה.

 

בבוקר יום  ששי 6.6.1941 אמי קרעה ללדת בשעה שבע בבוקר וקראו לילד בשם  עזרא אדוארד על שם אבא של סבי עזרא מצד אמי. זכור לי שפניתי לאחי אלברט והבטתי לכוון השעון ואמרתי עזרא בן חמש דקות.

לאחר לידתו של עזרא אמי נכנסה להיריון לא מתוכנן ועשתה את הכול על מנת להפיל ולא צלחה על כן נולד ילד נוסף ואחרון  ,חמישי במספר בשם יוסף שנולד בסוף ספטמבר 1947.בזמן שאבי נסע לצפון עיראק לרגל עסקים בדעה שהוא יספיק לחזור לעיר מחוז כות לפני הלידה בזמן שאמי הקדימה ללדת.

אליהו כדורי אבי היה איש נוח מאוד נעים הליכות מסור למשפחתו ולילדים אהב את אמי רינה אהבה חסרת גבולות. הוא התייעץ איתה על כל דבר קטן כגדול מפני שהיא הייתה אישה חכמה ושקולה בדבריה. אבי דבר בצניעות ללא התנשאות כיתר בני משפחתו.הוא ניהל את עסקיו בשקט וסבלנות בזמן שמכר את הבדים היה מסוגל לפתוח עשרות דוגמאות של בדים ולשרת את הלקוח .אפילו כשלא הצליח למכור היה נעים ובעל הליכות  וזה סוד ההצלחה עם הלקוחות שהאמינו לו  מפני שהכירו ביושרו.

לפני מלחמת העולם השנייה הוצף שוק הבדים בבגדד בסחורה תוצרת יפן ואבי קנה כמות גדולה. הוא השקיע את כל כספו כולל הלוואות. השוק היה בחוסר יציבות  והתברר שהבדים באיכות ירודה והמחירים ירדו משמעותית. כך הפסיד את כל כספו כולל ההלוואות.המלווים תבעו אותו והוא הוכרז כפושט רגל. הוא נכנס לבית הסוהר לחודשיים למרות שאמי רינה הציעה לאבי לשלם ליבואן את הכסף ואבי סרב בכל תוקף. כל זה ארע בקיץ  בשנת 1936. זכור לי שבהיותי ילד קטן התלוותי  לאמי רינה שהייתה לוקחת אוכל ביום שישי לאבי תמורת שוחד לזקיף . הוא הייה קוראת לאבי ומוסרת את האוכל לאחר יציאתו מבית הסוהר. היו לאחים של אמי גורג ונאגי חנות למכירת מסמרים שלא הייתה  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

מוצלחת והאחים לא התנהגו ביושר. הציעו לאבי את החנות תמורת החוב שלהם שלושים דינר שבאותו הימים זה סכום נכבד אבי קבל את ההצעה באמונה שהכול תקין כעבור שנה סגר אבי את החנות כמעט גמר את כל הכסף.

 

 

 

 

בסוף שנת  1937 לאמי הייה כסף תליון ועגלים מיהלומים אשר  מכרה אותם וקנתה בית פינתי עם ארבע חדרים וחנות  קרוב להורים שלה בהתחלת שכונת הסנג. בקיץ 1937 חזר דודי דוד בחור צעיר שלמד באיסטנבול  שבטורקיה אל הדוד שלו יעקב אח של סבתי מצד אבי תפחה והתארח אצלנו בבית.

אבי נכנס למצב כלכלי גרוע הוא התכתב עם סבי יחזקאל דוד משעל. סבי הציע לו לבוא לעיר כות  ולעסוק במכירת בדים. בתחילת  1938 עזב את אמי עם שלושת הילדים. סבי נתן לו שלושים דינר והוא התחיל לעבוד כל חודשיים שלושה היה חוזר לבגדד לראות את השפחה ולקנות סחורה חדשה. הוא  התחיל להתבסס בגלל יושרו והתמדתו. לקראת סוף 1938 אמי רינה החליטה להצטרף לאבא ולחיות חיים נורמאליים וללכד את המשפחה בחזרה.

 

 

 

אמי רינה השכירה את הבית שלנו וליכדה את המשפחה. היא הכירה במציאות הקיימת ואבי השכיר דירה צנועה באחד מפינת חצר הבית הציג את סחורתו. אימי עזרה לאבא במכירת בגדי נשים בתבונה וחוכמה בזמן שאבי הלך לבתים של ערבים להציע את הסחורה. אבי למד לקח מפשיטת הרגל ועל כן דאג לקנות בצורה קפדנית ודאג לטיב הסחורה בלי פשרות. בהמשך נודע שמו בן הקונים בטיב סחורתו וביושרו ולעולם לא הרים ראשו לפי טיב המסורת הערבית. מה  שהוסיף לנאמנות והכפיל והשליש את מחזור הכספים. נשי החברה הגבוה העשירים הזמינו אותו לבתיהם כי התפרסם בטיב הסחורה. כעבור שנה התייצב מבחינה כלכלית ואמי השלימה עם המצב כי הייתה קשורה מאוד להורים שלה לכן כמעט כל חודש חודשים הייתה חוזרת לבגדד להתארח אצל סבתי גחלה רחל. היא  הייתה לוקחת אותי ואחי יעקב איתה מפני שהינו קטנים ואלברט אחי נשאר עם אבא.

 

בשנת 1943 באחד מהנסיעות שלו לבגדד הוצע לו כמות גדולה של כפתורים מזכוכית לבגדי נשים מכל הגדלים כולם בצבע לבן. בהתייעצות עם אמי קנה את כל המלאי במחיר מאוד זול  ובעיצומה של מלחמת העולם השנייה כשהסחר והיבוא הופסק התחיל לצבוע את כפתרי הזכוכית בכל מני צבעים. הוא  מכר אותם ברווח של מאות אחוזים. עיסוק נוסף היה קניית  מכוניות בעיר בצרה שבדרום עיראק מהצבא הבריטי בגמר מלחמת העולם השנייה. הוא  הקים חברה נוספת להובלות עם כמה מכרים ערבים. עם תקופת מלחמת השחרור נרדפו כל יהדות עיראק ובסוף שנת 1950 החרימו שלטונות עיראק את הרכוש היהודי. בשנת 1951 עלה לארץ בחוסר כל עם שני ילדים קטנים יוסף ועזרא ויעקב היה בן חמש עשרה. אחי אלברט נשאר בבגדד לקבל את תעודת הגמר של האוניברסיטה בתור מהנדס. אבי עבד בכל מני עבודות מזדמנות  ולבש את החליפות שלו מפני שלא היו לו בגדי עבודה. הוא  קבל זאת  בשלווה מבלי להתלונן ותמיד אמר "זה משמים" מפני שהייה אדם דתי . הוא נפטר בשנת 1985בבית הזקנים.