שורשים משפחת משעל

 

נולד בבגדד תלמידו של רבי משה חיים ושל רבי ראובן בן הרב דוד נאווי שנפטר בשנת 1851 נקבר בחצר קברו של יהושע בן יהוצדק כהן גדול הקבור בגדה המערבית של החידקל.הוא היה איש אמיד מעבר להיותו  רב גדול עסק במסחר ויבוא בדים , יבוא ספרים והיה לסוכן ראשי בקשריו עם  סוחרי איסטנבול באימפיריה  העותומאנית. הוא היה מיודד עם המושל הטורקי שקראו לא "קאיים מקם" (ממלא מקום הסולטאן) .באותה תקופה קיבל מתנה מהמושל הטורקי מגש גדול מכסף טהור שחרוט עליו באותיות ערבית עותומנית. בבגדד כאות הכרה על פועלו למען  הכלל. את המגש קיבל בנו הרב יחזקאל ולאחר מכך עבר המגש לילדים האחים של סבתא תפחה, מנשה אפרים, יוסף  ויעקב.  יעקב באותו הזמן היה באיסטמבול  ועסק ברפואה. אחרון הנשארים מהאחים היה דוד יוסף אח של סבתי. בזמן עזיבתו את בגדד עם עלייתו לארץ בשנת 1951 מסר את המגש לדודי סלמן משעל ואמר לו שזה דבר עתיק עוד מזמנו של הרב חכם יעקב שקבל מהמושל הטורקי. דודי סלמן משעל מרשל רופא במקצועו הצליח להוציא את המגש מעיראק דרך אנגליה ולארץ בשנת 1961 .במשך השניים היה ברשותו עד לפני כמה שניים שבשיחה משותפת עימי החליט דודי להעביר אותו למורשת יהדות בבל שבאור יהודה.

 

הרב חכם יעקב  בנה בית גדול מאוד באזור אלמנאגה אלמקטומה בשכנות עם משפחת מוצפה שאחד מבניה הוסמך לרבנות .הבית  כלל מקווה ועוד חדר מתחת לחצר שהובילה למקווה. לבית זה קראו יהודי בגדד בית חכם יעקב עד עזיבת יוסף שהיה אחרון הנכדים של המשפחה עד שנת1951. לא ידוע לי את שמות האחים של חכם יעקב. מה שידוע לי שחלק ממשפחת הרופא היו במצרים . אבי כדורי אליהו סיפר לי שהייתה  לו אחות נשואה עם דיין בבית הדין הרבני . על כן בזמנו פסל למנות את בנו הרב יחזקאל מלהיות דיין בבית הדין. היות והרב יעקב הייה גם דיין הוא טען שזה לא מוסרי למנות את בנו לדיין. בעיניו זו הייתה מעין  השתלטות על בית הדין וקרא לזה דיינות בירושה ועל כן זו  סוד גדולתו .על כן בנו יחזקאל פנה למסחר.

 

על פי מה שסיפרה לי דודתי מסעודה אחות של אבי אליהו כדורי משעל היה לרב חכם יעקב אי הסכמה עם חלק מרבני בגדד שקשרו את הפרנסה בכסף. הוא היה זה שהתנגד נמרצות לדרך שלהם ולקיצוניות והרבנים יסדו מן חסידות הדומה לחסידות מזרח אירופה שהיו קשורים איתה. בהמשך הטילו עליו חרם והוא העביר את עסקיו לבנו  יחזקאל שהתנגד בזמנו למנוי לדיין .  הוא יסד על חשבונו הפרטי בביתו רחב הידיים ישיבה משלו שאליה הצטרפו תלמידי חכמים. ביניהם היה הרב עבדלה סומך שכתב כמה ספרים בהם דן בענייני הלכה ופרשנות ושמו הלך לפניו. הוא  הטיף לדרך נועם חמלה,סלחנות ופשרנות כדרך בית הילל.

 

כשנפטר בשנת 1851 באותו היום ירד גשם שהציף כל הגדה המזרחית כולל בית הקברות היהודי ולא הייתה גישה באותו לילה  היות והגדה המערבית הייתה יותר גבוהה על כן  הוחלט לקבור אותו בחצר של הכהן הגדול. עפ"י סיפורה של דודתי מסעודה הייתה לו הזכות שכמעט כל יהודי בבל  נשים וטף יצאו להלוויה כולל רבני בגדד שהטילו עליו חרם מפני קדושתו . המושל הטורקי נתן אשור לקבורתו מפני שכך נהגו המוסלמים לאמץ את נבאי ורבני היהודים. בכאב לב סיפרה דודתי כי רבני בבל קברו ביחד אתו כמה מהספרים שכתב בהם נמק את ההתנהגות וההלכות שלהם. דודתי סיפרה שהוא הקים דור של רבנים שהלכו אחריו בדרכו המיוחדת .כדי לא להקשות על הקהילה מפני זרמים נוקשים שהשתייכו לזרמים ממזרח פולניה ותורת החסידות הקיצונות הוא לא דגל בזרמים אלו. הוא הפנה את כל יהודי בגדד לדורותיהם שלא יחמירו בהלכות על מנת ללכד את העם. הם המשיכו עם אותה מסורת גם לאחר מותו. לאחר פטירתו הרב עבדאלה סומך שהיה אחד מתלמידיו שהילל אותו לאחר כתיבת ספריו הלך בדרכו וכל רבני  בבל שבאו אחריו הלכו בדרך בית הלל כפי שהרב יעקב הטיף . הרב עובדיה יוסף עם פסקי ההלכות לא החמיר מעולם ועובדה שפסק שהאדם הוא יותר קדוש מהאדמה.רק בזמן האחרון הקיפו אותו מפאת גילו אנשים קיצוניים ולא מיהדות בבל כמו הרב ישי ואחרים. הם  השפיעו עליו ואמרו תרדוף שלום תקצור פירות זה מביא לדרך צלחה כפי סבתי תפחה הייתה אומרת. 

אני רוצה לספר שאני אדם מסורתי ספגתי את ערכי היהדות בילדות כל חיי כפי שהיתי שומע והאמנתי במשפט  ואהבת לרעיך כמוך.

 

אף פעם לא עלה בדעתי לכתוב מה שאני כותב עכשיו בזמן הרכבת ממשלת בנימין נתניהו השנייה דברו על שלום עם הערבים ואני חושב על עם ישראל כמו כל אזרח במדינה שאוהב אותה . בשנתי הופיע  לי בחלום איש מבוגר מעוטר בזקן לבן וגלימה כפי שנהגו זקני בבל להתהלך (עוד אני זוכר אותם בילדותי) בידו היה מפתח גדול מאוד  כפי שנהגו לנעול את הדלתות הגדולות והכבדות ואמר לי במלים האלה "קח את המפתח  הזה לרב עובדי יוסף" שאלתי אותו מי אתה והוא ענה לי הרב חכם יעקב נתן לי ואני העוזר שלו.  התעוררתי בלילה ורציתי לעקל את החלום ולפרש אותו נעלמה השינה מעיניי . רציתי להבין מיהו אותו  שליח של רבי יעקב סב של סבתי תפחה?למחרת נגשתי למחשב  בתקווה שאמצא האם כתוב על הרב דבר מה. כך גליתי ופירשתי שהשליח הוא הרב עבדאלה סומך תלמידו האהוב של הרב יעקב. שאלתי את עצמי מה לי ולחלום הזה? התחלתי לחבר את החלום האם יתכן שסבא של סבו של הרב עובדיה יוסף הייה לו איזה קשר עם הרב יעקב? או האם עם הרב עבדלה סומך? רציתי להעביר את ספור החלום לרב עובדיה יוסף אבל שקלתי שהמכתב יעבור דרך הסובבים אותו ולא יגיע לייעודו. השקעתי הרבה מחשבה בקשר לחלום הזה ,מה לי ולחלום והגעתי למסקנה אחת שהרב עובדיה יוסף יכול לשנות מהלכים בקשר לשלום עם הערבים וזהו המסר שהתגלה מתוך החלום.

 

מעניין מדוע  לא כללו את הרב יעקב בר יוסף הרופא בן רבני בבל ולא הוזכר דבר על חייו  ופועלו.  בין רבני בבל הייתה תרומתו מכרעת בעיצוב והנחלת מורשתו. התעלמו מחלק מכתביו עד כדי הטמנת חלק מספריו שלא תאמו את ההשקפות שלהם והסתפקו בשתי שורות מתולדות חייו .        

לאחר הפוגרום במלחמת העולם השנייה בשנת 1941 נודע לסבתי תפחה כי ניסו לפגוע בקבר של חכם יעקב מסופר. דיווחו כי ערבי הרים את המעדר מעל הקבר והיד נשארה למעלה ולא יכול היה להוריד אותה . הערבים צעקו אלהה ואקבר סבתי תפחה נסעה בשנת 1943 לחצר הכהן הגדול ושיפצה את הקבר.

 

לבן הרב יחזקאל בן חכם יעקב  ידוע לי כי נשאר לגור באותו בית בו נשא לאישה את  ליאה. היא  הולידה ארבעה בנים ובת ושמותיהם מנשה וסבתי תפחה,  אפרים,יוסף ויעקב אשר  למד רפואה באיסטנבול.  יחזקאל עסק במסחר ופיתח את עסקי אביו שהיה היבואן הראשי והיחיד למכירת ספרים וצרכי למודים. הוא  ביקר מספר פעמים בקושטא אשר באיסטנבול של היום ולקח את בנו הצעיר יעקב ללמוד רפואה. באותו הזמן ביתו תפחה התחתנה עם סבי יחזקאל משעל .

 

יחזקאלבן חכם יעקב בר יוסף הראפה היה איש מכובד בקהילה ומחוץ לה הוא בנה לו קשרים רבים עם הממשל . הוא  המשיך בדרכי אביו עם יתר האחים והתחיל לייבא את ספר הקוראן בהשראת המושל הטורקי. הוא היה חלק מבני ביתו של המושל הטורקי . מנשה היה בכור ילדיו של הרב הוא נסע לאיסטנבול לבקר את אחיו יעקב שבאותו הזמן למד רפואה באיסטנבול .הוא הכיר בחורה למטרת חתונה והתאהב בה . ההורים שלה לא הסכימו שתעבור לבגדד כך נשאר מנשה לרווק כל חייו .בימים ההם היה כבוד המשפחה כך שהאמינו שעד שלא יתחתן הבן הבכור לא יתחתנו לפניו זה לא כלל את הבנות רק את הבנים . על כן נשארו  אפרים ויוסף רווקים עד יום מותם.

 

אבי מספר שיום אחד האשימו השלטונות יהודי מסכן ברצח שלא עשה והטילו עליו גזר דין מוות. אימו של האיש פנתה לדוד מנשה וסיפרה לו את העניין. דוד מנשה פנה אישית למנהל בית הסוהר ושילם לו כסף תמורת החלפת התא של נדוני המוות באדם אחר. באותו הלילה בשלוש בבוקר הוצא האחר לתליה וכך ניצל היהודי. הוא המשיך  לעבוד במכירת ספרים עד כבוש בגדד על ידי הצבא הבריטי במלחמת העולם הראשונה. מספר דודי סלמן שהבית היה מלא ספרים בטורקית והוא מסר את כול הספרים לשריפה  במאפיות. 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

לאחר מכן נכנס לעסקי החקלאות הוא ייבא משאבות מאנגליה וסיפק מים לחקלאים והכשיר אדמות משלו. הוא  נפטר בשנת 1934 ולאחריו נפטר אפרים .דוד יוסף עזב את עסקי החקלאות לאחר מות שני אחיו  ופנה למסחר באזור שוק השורגה עד עלייתו לארץ בשנת 1951. הוא נפטר בארץ קרוב לגיל מאה.  

 

יעקב אחרון הבנים על שם סבו חכם יעקוב נשאר בטורקיה באיסטנבול עסק ברפואה והתחתן עם בחורה טורקית ממוצא יהדות ספרד ממשפחת אלישר. היה לו בית באי הנסיכים ואשתו הייתה רוקחת בכיכר תקסים של היום. הוא   עזב את הרפואה ופנה לתעשייה ועבד בבית חרושת לטקסטיל. הוא הצליח מאוד ובשנת 1932 קרא לדודי דוד נאגי בן אחותו תפחה אח של אבי כדי להשלים את הלמודים שלו וגם לעזור בהנהלת המפעל תוך כדי לימודים. בגמר הבטוח של המפעל לא קיבל הודעה על חידוש הבטוח וגם לא בדק את זמן פקיעת הבטוח. באותו הזמן קרתה תקרית מצערת ועלה המפעל באש . כך הפסיד כל מה שהיה לו והתרושש כלכלית. הודות לאשתו שהחזיקה בית מרקחת בכיכר תקסים אפשרה  לו להתאושש. בינתיים נולדו להם שתי בנות אחת בשם לילה והקטנה לא ידוע לי שמה ובן בשם סמי שמואל. לימים פגשתי אותו עם אלברט אחי ש עבד בחברת החשמל בעיר אשקלון והתחתן עם בחורה שאימה הייתה ממשפחת משעל. שמעתי מאחי אלברט שקרא לשם משפחתו בשם דיין. לא התייחסתי לשם דיין עד שאני כותב שורות אלו לדעתי הוא היה אמור להיות ממשפחת הרופא. אבא של סבו יחזקאל הרופא. בינתיים שמואל סמי נפטר לא ידוע לי שהילדים שלו יודעים על כך שהם ממשפחת הרופא.

 

יעקב חזר לבגדד עם משפחתו בשנת 1945 פתח מחסן לייבוא תרופות באותו הבית של המשפחה. ביתו הצעירה לקחה כדורים והתאבדה. יעקב קיבל את זה קשה מאוד ו נפטר. אימא והילדים חזרו לאיסטנבול אחי אלברט בזמן שעלה לארץ דרך טורקיה התארח אצל האימא של המשפחה  והיא נפטרה כעבור זמן מה. לאחר מכן הבן שמואל ואחותו לילה עלו לארץ  .סמי שמואיל התחתן עם בת שלמשפחת משעל נולדו לו שני ילדים עבד בחברת החשמל באשדוד בקרנו אותם בשנות השבעים  עם אלברט אחי המנוח לאשתו היה אחות  . נקראת בעברית הרצליה